המסורת הרבנית הימי-ביניימית, שנלקחה היישר מבית מדרשו של אריסטו, מלמדת שאת הארץ המרכזית עוטפים תשעה כדורי בדולח שקופים אותם נוהגים פרשני ימי הביניים לכנות בשם 'גלגלים'. אנו נוכל לדמיין את הקוסמוס האריסטוטלי כתפוז גדול שאת ליבתו עוטפות, זו מעל זו, תשע קליפות שקופות: בשמונה הפנימיות שובצו נקודות אור שמאירות את ליבת הפרי בעוד הקליפה התשיעית מקיפה ותוחמת את הפרי כולו. בקליפה הפנימית ביותר שובץ וקד אור גדול בשם 'ירח'. בקליפה השנייה מוקד אור קטן יותר בשם 'כוכב' (מרקורי), בשלישית 'נוגה' (ונוס), ברביעית מוקד האור הגדול ביותר , 'חמה' (שמש), בחמישית 'מאדים' (מרס), בשישית 'צדק' (יופיטר), בשביעית 'שבתאי' (סטורן) ובקליפה השמינית שובצו כל מוקדי האור שמיקומם היחסי תמיד נשאר קבוע, אותם אנו נוהגים לכנות בשם 'כוכבי השבת'. הקליפה התשיעית תוחמת את הפרי, כלומר העולם, כולו והיא סובבת סביב צירה בתנועה סיבובית אחידה ומתמדת. החיכוך של הקליפה התשיעית בקליפה השמינית גורם גם לזו לסוב סביב צירה והיא בתורה מעבירה את התנועה לקליפה השביעית שמעניקה תנועתיות לקליפה השישית וכך הלאה עד הקליפה הראשונה, הקליפה בה שובץ מוקד האור הנקרא 'ירח'. הקליפות סובבות סביב הליבה המרכזית ונושאות עימן את מצבורי האור ששובצו בהם וצופה העומד על הליבה המרכזית יכול לראות, מבעד לקליפות השקופות, את הגופים המאירים נעים מעליו בתנועה סיבובית מתמשכת ובלתי משתנה. אם נוותר על הדימוי של התפוז נוכל עתה לראות את העולם כמבנה שכולל ארץ מרכזית ותשעה כדורי בדולח, צמודים, קשיחים ושקופים. בשמונת כדורי הבדולח הללו שובצו כל גרמי השמיים המוכרים לנו: בשבעת הכדורים הפנימיים נשתלו השמש, הירח, וחמשת כוכבי הלכת ובכדור השמיני כל כוכבי השבת שאנו רואים בשמי הליל. בגלגל התשיעי לא שובץ אף גורם שמימי ומשימותיו העיקרית הן להעניק ליקום את תנועתיותו הסיבובית ולתחום את עולם החומר. לפיכך, מעבר לגלגל התשיעי אין דבר זולת הדינאמיות חסרת החומר שאריסטו הגדיר בתור המניע הבלתי מונע שגורם לגלגל התשיעי לסוב על צירו ולהעניק את התנועתיות לשאר כדורי הבדולח. את המניע הבלתי מונע הזה אנו נוהגים לכנות בשם 'אלוהים'. העולם הרבני נוהג לכנות את כדורי הבדולח האריסטוטליים בשם 'גלגלים' ולהקביל אותם לרקיעים המוזכרים במקורותינו. הרמב"ם, המדברר הראשי של אריסטו בעולם היהודי, הסביר את התמונה במונחים שהותאמו לאוזן התורנית: |
הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות והם תשעה גלגלים. גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה וגלגל רביעי שבו חמה וגלגל חמישי שבו מאדים וגלגל ששי שבו כוכב צדק וגלגל שביעי שבו שבתי וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל.[1] |
כיוון שהרמב"ם נחשב לסמכות תורנית שעל קביעותיה רבים אינם מוכנים לערער, נוכל להסתמך עליו לא רק להבנת מבנהו של היקום אלא גם לקביעת מימדיו ובעזרתו ננסה לענות על השאלה היכן מסתיים עולם החומר והיכן מתחילה ממלכתו של האל.
אומדנים תלמודיים |
בתלמוד ניתן להבחין בבירור בשני רבדים קוסמולוגיים: |
1. |
הרובד העתיק שנסמך על תמונת העולם המיתולוגית של התנ"ך. מודל זה רואה את העולם כולו כמבנה סגור בעל שלוש קומות: קומה ראשונה בה רובצים התהומות ויסודות הארץ, קומה אמצעית בה נמצאים הארץ השטוחה, הימים והאוויר שמעל לארץ וקומה עליונה שם ניתן למצוא את הרקיע התחתון, הנקרא גם בשם 'שמים', שבמסילותיו מהלכים כל גרמי השמיים והרקיע העליון, הנקרא בשם 'שמי השמים', מקום מושבם של האל ועדת משרתיו.
|
2. |
הרובד הגיאוצנטרי שהוטמע ביהדות בעקבות המגע עם העולם ההלניסטי. בראיית עולם 'מודרנית' זאת הארץ נמצאת במרכזו של היקום, עטופה על ידי שבעה או שמונה רקיעים בהם משובצים, או לחליפין, מטיילים גרמי השמיים. |
הרבנים, כל אחד לשיטתו, ניסו לאמוד את גודלו של העולם שנמצא מתחת לרגליו של האלוהים. הרבנים שאימצו את הקוסמולוגיה התנכית הפיקו אומדנים בנוסח: |
כשם שעוביו של רקיע מהלך חמישים שנה כך עובייה של ארץ מהלך חמישים שנה ועוביו של תהום מהלך חמישים שנה. כיצד אנו לומדים זאת? כתוב 'הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ'[א] וכתוב 'וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ'[ב] וכתוב 'בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם'[ג] ואנו לומדים גזירה שווה מהמילה 'חוג'. לכן, כשם שעוביו של הרקיע הוא מהלך חמישים שנה כך גם עובייה של ארץ הוא מהלך חמישים שנה ועוביו של התהום הוא מהלך חמישים שנה.[2] |
הרבנים נהגו למדוד מרחקים גדולים ביחידות של שנות הליכה. יחידת מידה זו חושבה על סמך ההנחה שאדם ממוצע מסוגל ללכת מידי יום מרחק של עשר פרסאות, היינו, ארבעים מיל. הרמב"ם קבע שאורכה של הפרסה הוא 3.648 קילומטר ולכן בשנת הליכה אחת אדם ממוצע יגמע 13,316 קילומטרים. מתחייב מכך שבחמישים שנה אותו אדם ממוצע יעבור 665,800 קילומטרים, כעוביים של כל אחת משלושת קומותיו של היקום. יוצא מכך שעוביו של העולם כולו[ד], על פי קביעותיו של התלמוד הירושלמי ומידות האורך של הרמב"ם, עומד על 1,997,400 קילומטרים, שהם, במונחים המוכרים לנו היום, כ-157 קוטרי כדור הארץ וקצת יותר מאשר חמש פעמים המרחק שבין הארץ לירח.
התלמוד הבבלי כבר היה קצת יותר מעודכן בעת שהוא קבע: |
בא ושמע, שאל רבן יוחנן בן זכאי: איזו תשובה השיבה בת הקול לנבוכדנצר הרשע בשעה שאמר 'אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן'[ה]? התשובה היא: יצאה בת קול ואמרה לו - רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו. כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה ואם בגבורות, שמונים שנה שנאמר 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה'[ו]. עתה צא וחשב: מן הארץ עד לרקיע - מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע - מהלך חמש מאות שנה, ובין כל רקיע לרקיע[ז] - מהלך חמש מאות שנה. לכן הכהה את שיניו ואמור לו: 'אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר'[ח].[3] |
אף שלכאן כבר השתרבבה מעט מהקוסמולוגיה היותר 'מודרנית' שבקרוב תחליף את קוסמולוגיה המסורתית של התלמוד הירושלמי[ט], אנו יכולים להניח שרבי יוחנן בן זכאי, או מי שהתהדר בשמו[י], היה חותם על הקביעה שהמרחק מרצפת התהומות ועד קצה הרקיע עומד על כ-20,000,000 קילומטרים, כ-37% מהמרחק בין הארץ למאדים כששני גרמי השמיים הללו נמצאים בקרבה מקסימאלית זה לזה. משתמע מכך שהיכליו של האל אינו יכול להמצא ****
רבא, האמורא בן הדור הרביעי של חכמי בבל שעמוק בתוך האימפריה הסאסאנית לא ממש נחשף להשפעה ההלניסטית שהחדירה ליהדות את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, הסתמך על המסורת שהתגלגלה לידיו, על שיטתו של רבי יוחנן ועל הגיונו הבריא בכדי להגיע לאומדן שונה לחלוטין: |
אמר רבא: גודל העולם ששת אלפי פרסות ועובי הרקיע אלף פרסות. אחד המספרים הללו הוא מסורת מפי הגבורה ואחד המספרים הוא מסקנה לוגית.
רבא הלך לשיטתו של רבה בר בר חנה שהביא את דברי רבי יוחנן שאמר: איזה מרחק יכול ללכת אדם ממוצע במשך היום? התשובה היא שאדם ממוצע יכול ללכת עשר פרסאות, היינו 40 מיל, כאשר מעלות השחר ועד הנץ החמה הוא מסוגל ללכת חמישה מיל ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים הוא מסוגל ללכת חמישה מיל נוספים. יוצא מכך שעוביו של הרקיע הוא שישית מהמרחק אותו הולכת השמש במהלך היום.
רבי יהודה אמר: עוביו של הרקיע הוא עשירית מהמרחק אותו הולכת השמש במהלך היום. כמה יכול ללכת אדם ממוצע במשך היום? התשובה היא שאדם ממוצע יכול ללכת עשר פרסאות, היינו 40 מיל, כאשר מעלות השחר עד הנץ החמה הוא מסוגל ללכת ארבעה מיל ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים הוא מסוגל ללכת ארבעה מיל נוספים. יוצא מכך שעוביו של הרקיע הוא עשירית מהמרחק אותו עוברת השמש במהלך היום.[4] |
ה'גמרא', היינו המסורת היהודית שעוברת מדור לדור, לימדה את רבא שבמהלך היום השמש עוברת ששת אלפים פרסות, כמרחק שבין הקצה המזרחי של היקום לקצהו המערבי. בתחילתו ובסיומו של המסע היומי השמש חייבת לחצות את הרקיע הקשיח ולהלך בתוך חלונותיו. בשעה שהחמה חוצה את החלונות הללו זוהרה מתעמם והבריות רואות מעין אור דמדומים, את דמדומי השחר כשהחמה מהלכת בתוך חלונות הרקיע שבמזרח ואת דמדומי השקיעה כשהחמה מהלכת בתוך חלונות הרקיע שבמערב. בתנאים אלה רבא אומד את עובי הרקיע ומגיע למסקנה שעובי הרקיע אינו עולה על 1,000 פרסות, או משהו בסביבות 3648 קילומטרים שהם כחמש מאיות האחוז מאומדן המיוחס לרבי יוחנן בן זכאי.
אומדן שכבר התאים את עצמו לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית כבר נשמע הרבה יותר סביר: |
הלא המרחק בין הארץ לרקיע הראשון הוא כמרחק אותו יכול אדם ממוצע לעבור במשך חמש מאות שנה. עוביו של אחד משבעת הרקיעים אף הוא כמהלך חמש מאות שנה ומרחק זהה מפריד בין כל רקיע לרקיע.
מעל לשבעת הרקיעים נמצאות חיות הקודש ... מעל חיות הקודש נמצא כסא כבוד ... מלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם.[5] |
כאן, סוף סוף, ניתן לחוש בגדלים של ממש. השואף לשזוף את עיניו בזיוו של האל המוחשי והגשמי חייב קודם כל להלך במשך 7000 שנה עד שיסיים לחצות את שבעת הרקיעים והמרווחים שביניהם. 63,000 שנים נוספות יידרשו לטיפוס במרומי הרגלים, הקרסוליים, השוקיים, הברכיים, הירכיים, הגופות, הצווארים, הראשים והקרניים של החיות. מכאן הדרך כבר סלולה ותוך כ-14,000 שנה הטייל ההרפתקן יוכל לחצות את כסא הכבוד ולהגיע לאל עצמו, או בכל אופן לקצה ישבנו. נתונים אלה מאפשרים לנו להצביע בדיוק רב למדי על מקומו של האל השוכן, כך מסתבר, במרחק של 84,000 שנות הליכה מאיתנו. אדם בינוני מתקדם בקצב של כ-15,000 קילומטר לשנה לערך וחישוב פשוט מלמדנו שהאל החי והקיים חייב להימצא במרחק של כ-1,260,000,000 קילומטרים מהמשטח עליו אנו חיים, היינו, אי שם בסביבתו של כוכב הלכת שבתאי.
הרמב"ם, בספר מורה נבוכים, אמנם קבע את העובי המינימאלי של הגלגל השמיני: |
עובי הגלגל השמיני הוא לכל הפחות מהלך ארבע שנים וניתן לאמוד זאת משיעור רוחק כוכביו, אשר נפח מקצתם גדול יותר מתשעים פעם שיעור כדור הארץ; ואפשר שיהיה עבה עוד יותר.[6] |
אבל הוא מעולם לא ציין את העובי המקסימאלי שניתן לייחס לגלגל זה, היינו את המרחק בינינו לבין כוכב השבת הרחוק ביותר. למיטב ידיעתי איש עדיין לא התמודד עם הבעיה ולכן לא אסתור אף גדול בתורה אם אנסה לפתור את התעלומה בעזרת מקצת הסודות שרבני ישראל בכל זאת העמידו לרשותנו.
את נפחו של הגלגל השמיני יקל עלינו לאמוד אם היינו יודעים את מספר הכוכבים שבגלגל, את הנפח של הכוכב הממוצע ואת המרחק הממוצע שבין כוכב אחד למשנהו. למרבה הצער, אף שמקורותינו סיפקו לנו את מספרם המדויק של כוכבי השבת הם לא טרחו לדון בשני הנתונים האחרים ולכן, אם נרצה להשאר במסגרת המדע התורני, נאלץ להסתפק באומדנים גסים ביותר. על מנת שלא נגזים ונייחס ליקום גודל מוגזם שיפסל מייד על ידי הרבנים אנו נסתפק בגדלים הקטנים ביותר המוזכרים במקורותינו ובעזרתם נחשב את עוביו של הגלגל השמיני, וממילא גם את גדלו של העולם שנמצא מתחת לגלגל התשיעי.
הרמב"ם טעה לחלוטין בקביעת עובי הגלגל השמיני ואין שום דרך בעולם לדחוס את כל כוכבי השבת למעטפת שעובייה הוא בסדר גודל של *** קילומטרים. עם זאת נוכל להסתמך על מקצת דבריו אם נרצה לאמוד את עוביו המינימלי של הגלגל השמיני, לפחות ככל שמדובר בחישוב התורני. לצורך החישוב אנו נתעלם מכל כוכבי השבת שנפחם הוא פי תשעים מנפחה של הארץ ונניח שגודלו הכוכב הממוצע הוא בדיוק כגודלו של כדור הארץ. באותו אופן, אנו נתעלם מהמרחקים האדירים שמפרידים בין כוכבי השבת ונניח שהמרחק בין כל כוכב לכוכב שווה לקוטרו של כדור הארץ. את המרחק הזה ניתן לעבור ברכב הנוסע 60 קילומטרים לשעה במשך פחות מתשעה ימים ואיש לא יטען שהוא מוגזם מידי, ביחוד כאשר המרחק מהארץ לירח גדול ממנו פי 30 לערך.
הנוסחה המשמשת לחישוב נפחו של כדור היא V=4/3·π··R3 כאשר V הוא הנפח ו-R הרדיוס של הכדור ו-'π' הוא היחס בין הקפו של המעגל לקוטרו[יא]. הרדיוס של כדור שקוטרו כפול מקוטרו של כדור הארץ הוא 12,800 קילומטרים לערך ונפחו, עד כדי כמה עשרות ביליונים לפה או לשם, הוא 93,000,000,000,000 (9.3x1013) קילומטרים מעוקבים. נפחו של הגלגל השמיני, אם כך, חייב להיות שוווה למספר כוכבי השבת שביקום כפול 9.3x1013 קילומטרים מעוקבים, נפחו של כל כוכב והמעטפת שסביבו. [יב]
עתה לא נותר לנו אלא לאמוד את מספר הכוכבים שהאל שתל ברקיע השמיני. למזלנו, אין אנו צריכים לשקוע במחקר מסובך כיוון שריש לקיש כבר סיפק לנו את כל הנתונים הדרושים במדרש הבא: |
אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו כאשר אדם נושא אשה חדשה על פני אשתו ראשונה הוא זוכר את מעשה הראשונה אבל אתה עזבת אותי ושכחת אותי. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ולכל מזל ומזל בראתי שלושים חילות ולכל חיל וחיל בראתי שלושים לגיונות[יג] ולכל לגיון ולגיון בראתי שלושים רהטונים[יד] ולכל רהטון ורהטון בראתי שלושים קרטונים[טו] ולכל קרטון וקרטון בראתי שלושים גסטראות[טז] ובכל גסטרא וגסטרא תליתי שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך.[7] |
האל, כך מסתבר, ברא את צבא השמים על פי המודל הארגוני של הצבא הרומי, אף אם לא בהקפדה רבה מידי. אם נכפיל את המספרים נגלה שמספר הכוכבים שהאל הציב בשמים במיוחד עבור כנסת ישראל חייב להיות: 12 מזלות X 30 חילות X 30 לגיונות X 30 רהטונים X 30 קרטונים X 30 גסטראות X 3,650,000,000 כוכבים, היינו, 1,064,340,000,000,000,000 (1.064x1018) או קווינטיליון כוכבים לערך[יז]. היום, המדענים אמנם מעריכים שמספר הכוכבים ביקום עומד על מאה סקסטיליונים, כלומר כפי 100,000 מהאומדן התלמודי, אבל אין כל טעם להתווכח על זוטות כשניתן להסתפק גם בקווינטיליון כוכבים בלבד.
עתה לא נותר לנו אלא לבצע את המכפלות הדרושות ולגלות שנפחו של הגלגל השמיני הינו קצת פחות מ-100,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000 (1x1032) קילומטרים מעוקבים. להפשטת החישובים אנו נזניח את נפחו של כדור הארץ ונפחתם של שבעת הגלגלים שמתחת לגלגל השמיני ונניח שהכדור השמיני מכיל את כל הנפח של היקום. מהנפח הזה נוכל לחלץ את הרדיוס של הכדור כולו ולהגיע למסקנה שהרדיוס של היקום המינימלי, היינו המרחק הקצר ביותר לכוכב השבת הרחוק ביותר, חייב להסתכם ב-41,000,000,000 (4.1x1010) קילומטרים.
האור עובר 300,000 קילומטרים בשניה ומרחק של כ-41,000,000,000 הוא יעבור ב-136,666 שניות, היינו 2277 דקות או כמעט 38 שעות. משמעות הדבר היא שכוכב השבת הרחוק ביותר בגלגל השמיני נמצא לכל הפחות 38 שעות אור מאיתנו. |
The volume of Mercury is 6.083×1010km3
כל התירוצים מונעים מאיתנו לפסול את היהדות רק על סמך ממצאי המדע וההגיון הישר ולכן אנו נזקקים למהירות האור ...
השאלה יומרנית זאת אינה יכולה שלא לצרום לאוזן העבדקנית שהרי אין לכאורה כל קשר בין מהירות האור, מושג ששייך אך ורק לתחומו של המדע, לענינים הנשגבים של הדת היהודית שמאז ומעולם התמקדה רק במימדים הרוחניים שנמצאים מעל ומעבר לעולם הגשמי והמוחשי. אכן לא היה עולה על דעתי לערב בין הרשויות אלמלא הקדימו אותי התנ"ך, התלמוד וכל גדולי הפרשנים שקמו לעם ישראל.
המדע המודרני פרץ נתיבות חדשות בכל תחומי הידע האנושי ועל כל צעד ושעל הוא הפריך וביטל עוד ועוד מהתובנות המדעיות של שומרי האמונים. גם
הרמב"ם מוסיף ומפרט את אופי התנועה השמימית:
גלגל התשיעי עצמו אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב אלא בחיבור הכוכבים שבגלגל השמיני הוא שיראה בכוכבים גדולים שבו תבנית הצורות האלו או קרוב מהן ואלו השנים עשר צורות לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול שאז העלו להן שמות אלו אבל בזמן הזה כבר סבבו מעט לפי שכל הכוכבים שבגלגל שמיני כולם סובבים כמו השמש והירח אלא שהן סובבין בכבידות וחלק שיתהלך השמש והירח כנגדו ביום אחד ילך כנגדו כל כוכב מהן בקירוב משבעים שנה[יח].[8] |
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'. |
|
|
|
|
ישעיה מ:כב
איוב כב:יד
משלי ח:כז
מרצפת העולם שבחתית קומת התהומות ועד לשמי השמיים, אך לא כולל את שמי השמיים.
ישעיה יד:יד
תהילים צ:י
בין הרקיע הנקרא 'שמיים' לרקיע הנקרא 'שמי השמיים'.
ישעיה יד:טו
ההתייחסות למרחק 'בין כל רקיע לרקיע' רומזת על ריבוי הרקיעים שאנו מוצאים בקוסמולוגיה הגיאוצנטרית אך סביר להניח שהדברים נאמרו עוד לפני שהקוסמולוגיה 'המודרנית' אומצה במלואה על ידי הרבנים.
להערכתי, לאור העובדה ששני תלמידיו המובהקים של רבי יוחנן בן זכאי, נצמדו בדבקות לקוסמולוגיה התנ"כית ובדבריהם לא דבק רבב של גיאוצנטריות ניתן להניח שגם רבי יוחנן בן זכאי תמיד ראה את העולם כמבנה בעל שלוש קומות ולא כסדרה של רקיעים שעוטפים זה את זה. יש להניח, אם כן, שאת מוסר ההשכל העמוק עורך התלמוד ייחס במקרה לרבי יוחנן בן זכאי אף שהרב הקשיש עצמו מעולם לא העלה על דעתו שיש יותר משני רקיעים ושכל שני רקיעים מופרדים בחלל שעוביו חמש מאות שנות הליכה.
π, או 'פאי' בתעתיק עברי, הוא מספר אי-רציונלי, כלומר מספר בעל אינספור ספרות אחרי הנקודה העשרונית. ואם נרצה להציגו בדיוק של חמישים ספרות אחרי הנקודה הוא יראה כך: 3.14159265358979323846264338327950288419716939937510. עם זאת, לרוב השימושים נהוג לעגל את פאי לארבע ספרות אחרי הנקודה ולהציגו כ-3.1416. ערך זה אינו תואם אמנם את החישוב התורני של פאי, שנגזר מהפסוק וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָוה שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב ( ).פסוק זה מבהיר שעל פי דעת התורה היחס בין ההקף לקוטר הוא כיחס בין 30 ל-10, היינו 3.333. רש"י מחזק את הדברים ומסביר: '"עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ" – באמצע, היינו בקוטרו של הכלי, שרוחבו של כל כלי עגול תמיד נמדד באמצעיתו. "וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה" - זהו שאמרו כשיש בהקף שלשה טפחים יש בקוטר טפח אחד. בכדי למנוע כל לזות שפתיים אנו נזנח את החישוב המתמטי של פאי ונשתמש ביחס התורני בין ההקף לקוטר, היינו, 3.333.
חישוב זה אמנם יתן לנו ערך נמוך מידי ויותר נכון היה לחשב את נפח הגלגל השמיני בהנחה שהוא מחולק לתאים שדומים בעיקרם לתאים של כוורת דבורים. עם זאת, על מנת להקל על החישובים החלטתי להזניח את החללים שמחוץ לכדורים התיאורטיים שקוטרם שווה לשני קטרי כדור הארץ.
הלגיון הרומי, Legio, מנה 5000-6000 לוחמים.
רהטון – מילה שאת מקורה איני יכול לאתר
הקרטון התלמודי הוא ה-Cohort הרומי, יחידה צבאית שבתקופה בה התנהלה השיחה בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל מנתה כ-500 לוחמים. לגיון רומי סטנדרטי כלל 10 קוהורטים או קרטונים.
הצבא הרומי שכן בגסטראות, מחנות צבא שנקראו בלטינית בשם Castra. הגסטרא/קסטרה אינה יחידה אלא בסיס צבאי.
על מנת שנוכל לשמור על ניסוח אחיד אנו נשתמש לאורך כל המאמר במינוח האמריקאי שמגדיר ביליון כאלף מיליונים, קוודריליון כאלף ביליונים, קווינטיליון כאלף קוודריליונים וסקסטיליון כאלף קווינטיליונים. ראה הערך 'שמות מספרים' בויקיפדיה.
מיקומה של השמש העולה יחסית לכוכבי השבת משתנה מידי יום במחזוריות של שבעים שנה. כלומר, אחת לשבעים שנה השמש שבה וזורחת בדיוק באותו מקום יחסית לשאר כוכבי השבת. אין לכך שום קשר לעובדה שכל הכוכבים מקיפים את הארץ אחת לעשרים וארבע שעות, כפי שיכול להיווכח כל מי שטורח להרים את עיניו ולהתבונן בכוכבי השמים שנעים בכל לילה מקצהו המזרחי של העולם עד לקצהו המערבי רק בכדי לשוב ולעלות בליל המחרה בקצה המזרחי.
הרמב"ם, היד החזקה, הלכות יסודי התורה, ג:א
וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? 'הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ' וכתיב 'וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ' וכתיב 'בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם' - 'חוג' 'חוג' לגזירה שוה.
(ירושלמי, ברכות ד:ב)
תא שמע דאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר 'אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן'? יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו. כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה שנאמר 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה'. מן הארץ עד לרקיע - מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע - מהלך חמש מאות שנה, ובין כל רקיע לרקיע - מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע. 'אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר'.
(פסחים צד:א)
אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי. חדא גמרא וחדא סברא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום? עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה - חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים - חמשה מילין. נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום. רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה - ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים - ארבעת מילין. נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום.
(פסחים צד:א)
והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע. למעלה מהן חיות הקודש. רגלי החיות כנגד כולם, קרסולי החיות כנגד כולן, שוקי החיות כנגד כולן, רכובי החיות כנגד כולן, ירכי החיות כנגד כולן, גופי החיות כנגד כולן, צוארי החיות כנגד כולן, ראשי החיות כנגד כולן, קרני החיות כנגד כולן. למעלה מהן כסא כבוד. רגלי כסא הכבוד כנגד כולן, כסא הכבוד כנגד כולן. מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם.
(חגיגה יג:א)
אמנם עבי גלגל הכוכבים העומדים - המעט שיהיה עביו מהלך ארבע שנים, יודע זה משיעור רוחק כוכביו, אשר גרם כל כוכב מהם כשיעור כדור הארץ תשעים פעם ועוד; ואפשר שיהיה עבי גרמו יותר.
הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג' פרק יד
אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך.
(ברכות לב:ב)
הרמב"ם, היד החזקה, הלכות יסודי התורה, ג:ז